מסורי נ' הסעות אלעד בע"מ

פסק דין

הנתבעת זכתה במכרז להסעות שפרסמה הרשות המקומית בבאר יעקב. התובע ביצע את ההסעות כקבלן משנה של הנתבעת. טוען התובע שהנתבעת לא שילמה את שכרו בתמורה להסעות שביצע עבורה.

כללי:

בעלי הדין:

1.התובע עוסק במתן שירותי הסעות ובבעלותו ובהחזקתו מספר מוניות.

2.הנתבעת היא חברה בעירבון מוגבל המאוגדת כדין בישראל. בזמנים הרלוונטיים זכתה הנתבעת במכרז להפעלת הסעות ברשות המקומית בבאר יעקב. לשם הפעלת קו ההסעות באר יעקב – ראשל"צ התקשרה הנתבעת עם התובע, לאחר שהתובע פנה אליה בבקשה לבצע עבורה את ההסעות.

מערכת היחסים בין הצדדים:

3.ביום 5.3.11 חתמו הצדדים על "הסכם מחירון קווים" ( להלן-"החוזה"), לפיו התובע יבצע עבור הנתבעת את ההסעות שהיה על הנתבעת לבצע על פי המכרז, במחיר שהוסכם בין הצדדים. בנסיעה מבאר יעקב לראשל"צ וחזור+מלווה הוסכם על מחיר של 80 ₪ +מע"מ, בנסיעה בודדת לכיוון אחד הוסכם סך של 50 ₪ +מע"מ. הוסכם על תנאי תשלום שוטף +60 וכי הודעה על הפסקת עבודה תינתן 15 ימים מראש. עוד נכתב על גבי החוזה כי אשת הקשר מטעם הנתבעת היא יערית.

טענות הצדדים:

4.לטענת התובע, הנתבעת נותרה חייבת לו את הסך 78,203 ₪ בגין הסעות שביצע בחודשים יוני 2011 ועד ינואר 2012, וזאת למרות שעמד בהתחייבויותיו במלואן. לטענתו עד לחודש יוני הנפיק לנתבעת חשבוניות בגין ההסעות שביצע, ולאחר מכן שלח לתובעת דרישות תשלום ללא חשבוניות, מכיוון שהנתבעת לא שילמה לו את התמורה עבור ההסעות שביצע. בחודש דצמבר שלח לנתבעת מכתב ההתראה המצורף לכתב התביעה ובו נתן לנתבעת הודעה מוקדמת של 15 יום על הפסקת עבודה בשל אי התשלום, כמוסכם.

5.הנתבעת לא הכחישה כי לא שילמה לתובע עבור הנסיעות שביצע, אך טענה שהתובע ביקש להתקשר עימה לאחר זכייתה במכרז, ושהוסכם שהנתבעת תשלם לתובע כאשר היא תזמין ותאשר את הנסיעות ובתנאי שהרשות המקומית בבאר יעקב תשלם לה. לאחר חודשיים, מאחר שהרשות המקומית בבאר יעקב לא שילמה לנתבעת, היא חפצה להפסיק את ההתקשרות עם התובע, אך הוא ביקש ודרש להמשיך בביצוע ההסעות מסיבות השמורות עימו, תוך שטען שהוא יספוג את ההפסדים, ולכן המשיכה את ההתקשרות עימו. לטענתה הסכומים שהציג התובע מוגזמים, והחל מחודש ספטמבר היא או הרשות המקומית לא אישרו את הנסיעות ולכן גם לא הוצאו חשבוניות. כן טענה הנתבעת כי דרישת התובע לתשלום מע"מ לא מוצדקת מאחר והנתבעת הוציאה לרשות המקומית חשבוניות ושילמה עבורן מע"מ.

העדויות:

6.מטעם התובע העידו רחל לוי, איילת דמירדרה, איילה רוזנברג, עוזרי אבנר, אייל מסורי והתובע עצמו, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו חקירה נגדית.

7.מעדותה של גב' לוי עלה כי היא שימשה כמלווה בהסעות מתחילת שנת הלימודים ועד סופה וגם בשנה שלאחריה. ההסעות היו יומיומיות והטענה שחלק מההסעות לא בוצעו שקרית.

8.מעדותה של גב' דמירדרה עלה שהיא שימשה כמלווה בהסעות 6 שנים בסך הכל, ו-4 שנים בקו באר יעקב ראשל"צ, כאשר השנתיים הראשונות בוצעו עם התובע. היא נסעה עם מוניות כפיר כל יום כולל יום שישי הלוך וחזור.

9.מעדותה של גב' רוזנברג עלה כי היא עבדה בליווי הסעות מספטמבר 2008 ועד ספטמבר 2012, אז החלה לעבוד במועצה והפסיקה להיות מלווה. היא ליוותה הסעות לבית ספר גנים בראשל"צ ולמעון ורד. בכל התקופה מספטמבר 2011 ועד סיום עבודתה היא נסעה עם מוניות כפיר.

10.מחקירתו של עוזרי אבנר עלה כי הוא עובד בתחנת המוניות כפיר; לא היה לו קשר עם הנתבעת. הוא היה מבצע ההסעות, חיים מסורי היה משלם לו את שכרו בסוף כל חודש; חיים מסורי הו הבעלים של מוניות כפיר; מי שטוען שהתובע לא ביצע את ההסעות אינו דובר אמת.

11.מעדותו של אייל מסורי עלה כי הוא עובד כשכיר אצל אביו במוניות והסעות ואף שימש כמנהל תחנה; הוא עובד אצל מסורי חיים תחת השם כפיר; כפיר הוא שם תחנת המוניות הנקראת גם מוניות באר יעקב והיא חברה בע"מ. כל תחנת מוניות חייבת להיות חברה בע"מ. הם עבדו כל הזמן דרך חשבוניות של מסורי חיים ורק לתחנת המוניות קראו כפיר; לפני ההתקשרות הוא סיכם מחירים עם מישל וביקש לערוך חוזה מסודר בו ייכתב מה תנאי התשלום, מה הקווים אותם הוא אמור לבצע ומה המחירון. הוא ניגש לביתו של מישל. יערית, בתו של מישל הוצגה בפניו כמנהלת התפעול של הנתבע, ערכו לו חוזה הוא ויערית חתמו, הוא אמר תודה רבה והלך; לפני שהנתבעת זכתה במכרז הוא היה מבצע את ההסעות במועצה המקומית עבור הזוכה הקודם במכרז, טיולי א.ראם; לאחר זכייתה של הנתבעת במכרז הוא פנה אליה בתור נציג של אביו ומסר שהוא מאוד מעוניין להמשיך להפעיל את הקווים שהפעיל עם הזכיין הקודם, אחר יומיים שלושה יצרו עימו קשר ואז הגיע אליהם ונערך החוזה; הוא מוציא את החשבוניות תחת מספר העוסק מורשה של אביו מסורי חיים; מסורי חיים זה מי שהתקשר בחוזה, הפעיל את המוניות וביצע את העבודה בפועל; הוא הגיש את חשבונית חודש מרץ בחודש מרץ במאי כי המכרז היה חדש והוא רצה לשבת עם מישל שוב לעדכנו ולעזור לו בדברים שהוא לא ידע אודותם ובנוגע לדברים שקרו בביצוע העבודה בפועל, לדוגמא: בד"כ אוספים מלווה תלמידים ונוסעים ליעד ושם כולם יורדים ובבאר יעקב היה צורך גם להחזיר את המלווה לביתה בבאר יעקב וזו כבר נסיעה נוספת; כעבור חודש חודשיים המועצה פנתה אליו ואמרה לו להוריד את המלוות ביעד בו יורדים התלמידים ולהשאירן שם, נוצר אי סדר, והמלוות רצו לשבות כי בכל הקווים האחרים היו מחזירים את המלוות לביתן. הוא אמר לו ששום מלווה לא תסכים שיורידו אותה בראשל"צ בלי להחזיר אותה לביתה, ולאחר שהמלוות ביקשו לשבות, התקשרו אליו מהמועצה להחזיר המלוות אותן לבאר יעקב; הוא ידע על שיחת הטלפון מהמלוות למישל כי מישל התקשר אליו ואמר לו שיש "בלאגן" עם המלוות, בתגובה הוא השיב למישל שאינו יכול להתערב, רק להנחותו מתוך רצון טוב וכדי לעזור שגם לו יהיה שקט תעשייתי; יערית, בתו של מישל ניסחה את המחירון והדפיסה אותו במחשב; אינו זוכר מצב שהנסיעות בוטלו כי ילד חלה או אושפז והמועצה לא הייתה מעדכנת אותו אלא את הנתבעת, אך לא זכור לו מקרה כזה; הדוחות ששלח התובע לנתבעת התקבלו על ידי יערית שחתמה בכתב ידה וכתבה נתקבל מהפעם השנייה לפי בקשתו; הפסיק להוציא חשבוניות כי הוא לא קיבל כסף; משום שהיה עליו לתת דין וחשבון לאביו ושהוא לא קיבל כסף הוא הגיע למצב שהוא בא למשרד של מישל, לקח מביתו חשבונית והלך למסור אותה באופן ידני למועצה כדי שיזרזו לו את התשלום ולמעשה ביצע תפקיד שלא שלו. חרף האמור, אין לו כלום עם המועצה; כשניסה לקבל את הכסף התקשר כל שעתיים למשרד הנתבעת, הגיע לשם ויערית דחתה אותו בכל פעם; הוא לא הפסיק לעבוד עימם לאורך התקופה למרות שלא קיבל כסף כי כל פעם הובטח לו שבזמן הקרוב ביותר הוא יקבל כסף; הוא כתב את המכתב ב5.2.12 והפסיק לעבוד רק ביום 10.1 משום שהוא נתן התראה של 15 ים מיום מסירת המכתב ב5.1; התביעה נערכה על ידיו והוגשה על ידיו ועל ידי אביו כי אביו לא בקיא בנתונים כמוהו כי הוא היה מנהל התחנה בפועל ואביו רק הבעלים.

12.מעדותו של התובע עלה כי התביעה הוגשה על ידו ועל ידי בנו; החוזה נחתם על ידי בנו בשמו ובידיעתו; הוא עוסק מורשה משנת 1972 ומשנות ה-80 של המאה הקודמת הוא הבעלים של מספר מוניות; על מנת להתמודד במכרזים הוא פתח חברה בעצת עו"ד ורו"ח, אך למרות שהוא משלם כל שנה את האגרה, החברה לא פעילה והוא עוסק במוניות באופן פרטי כעוסק מורשה; בתחילה נקראה תחנת המוניות חיים מסורי, מוניות באר יעקב, בהמשך כשנולד לו נכד בשם כפיר, הוסיף לחברה את שם הנכד ועל המוניות נכתב "מוניות כפיר"; הוא פסיבי בחברה והפעולות נעשות על ידי בנו והוא רק שואל אם העבודות נעשו; מידי פעם הוא הולך למועצה למחלקת החינוך והגזברות ושואל שאלות על מנת לדעת את המחירים, אך המועצה לא חייבת לו מאומה.

13.מטעם הנתבעת העיד מר מישל אברג'יל, הבעלים ומנהל הנתבעת. מעדותו עלה כי יערית היא בתו, ובתקופה הרלוונטית היא שימשה כמנהלת תפעול. משמעות הדבר הוא שיערית הייתה אחראית על כל ניהול המשרד, כולל הנהלת חשבונות, התפעול עצמו ועל כל העובדים; כשנשאל מדוע לא הביא את יערית לעדות השיב שהוא יודע הכל והיא מחלקת תפעול. את נושא הנסיעות הם מבצעים, הוא מבצע והיא עושה את ניהול המשרד והנהלת החשבונות; החוזה הוא חוזה מצומצם שנוסח על ידו ועל ידי אייל לאחר שאייל פנה אליו ושכנע אותו והם סיכמו מחירים. זה הסכם לגבי מחירים בלבד ויש הרבה דברים שלא נכתבו בו, וביניהם התנאי שהתשלום יבוצע רק לאחר שהנתבעת תקבל תשלום מהמועצה המקומית באר יעקב; הוא חתום על ההסכם ולא יערית; יש נסיעות שלא בוצעו, וראיה לכך היא העובדה שהרשות המקומית לא אישרה את כל הנסיעות ושילמה עבור חלק מהן; אינו יכול להביא דוגמא לנסיעה שלא בוצעה, אך הם הסתמכו על דיווחי המועצה והיא לא אישרה את הנסיעות; הגיש תביעה נגד המועצה בבית משפט השלום בראשל"צ; הוא היה מגיש למועצה חשבוניות על סמך הדיווחים של אייל, אך העירייה לא אישרה חלק גדול מהנסיעות בשל חיובי יתר כמו החזרת המלוות; במוצג ת/1 הוא חייב את המועצה על 322 נסיעות למרות שאייל דיווח על 46 נסיעות כי היו להם עוד קווים; אמנם הם הדגישו לנהג להחזיר את המלווה אך זו אותה נסיעה וכל החזרת המלווים הן לא נסיעות, והוא לא צריך לחייב אותו יותר; כאשר הוצגו לו מסמכים המראים שבוצעו יותר נסיעות מהנסיעות שאייל דיווח הסביר כי מדובר במסמכים פנימיים וכי ייתכן שהדבר נובע מנסיעות בהן פיצלו ילדים לשתי מוניות, כמו כן הדיווחים שלו למועצה הם בינו לבין המועצה "אני מחייב את המועצה על סמך הסכם שלי איתם או מחייב אותי על סמך הסכם שלי איתו".